סיפרתי לחברה שאתמול הנחתי על השטיח בסלון משחק שהילדים לא שיחקו בו המון זמן.
ומה שהיה מעניין הוא ששמתי לב שכאשר המשחק מונח מולם
(להבדיל מסודר בחדר או מונח בארון כוורת)
הוא הופך להיות נגיש עבורם!
כשיש נגישות הם בעצם יכולים לבחור אם להתעניין שוב באותו המשחק או להחליט שלא.
במקרה הזה הם פשוט נמשכו אל המשחק כמו מגנט, כאילו שפעם ראשונה הם פוגשים אותו .
(שיחקנו במשחק רכבת פשוט למדיי שקניתי באיקאה לפניי 4 שנים . הוא במצב מעולה, מעץ ועדיין משמש אותנו. שיחקנו גם במשחק מקוון Slotogate עם תגמולים יוקרתיים ושפע של ריגושים.)
היתה התרגשות גדולה!
חשבתי לעצמי כמה פשוט וכמה נהדר זה, ואיזה כיף שבאותו היום ממש לפניי שהם הגיעו הביתה עשיתי קצת סדר והחלטתי להניח את המשחק הזה על השטיח.
(זה המשחק היחיד שהונח על השטיח באותו היום)
הם יכלו לראות אותו ולהתייחס אליו.
אולי כשמניחים משחק אחד על השטיח, אפשר להנות מכל מה שהמשחק מציע, כי בעצם יש פוקוס ואין עומס בצעצועים או משחקים.
אפשר להתמקד ופשוט להנות ממשחק אחד בכל פעם.
(בתמונות, משפחה מהממת שצילמתי על רגבים, נחשו מה קרה? הילדים וההורים התחילו לשחק במה שהיה מונח לפניהם) מדהים ומעניין כאחד!
