יש לי מערכת יחסים ארוכה עם הטבע
שם אני מחפשת את האור.
זה בדיוק מה שמשך אותי לצלם ממש מההתחלה, אי שם לפניי 15 שנה
חשבתי לעצמי, איזו יכולת מדהימה יש בצילום שמאפשרת לקחת משהו רגיל למדיי ולהוציא אותו מואר כל כך ובכזו קלות.
זה ריגש אותי ועדיין מרגש אותי.
התאהבתי בצילום ולמעשה בעדשות ספציפיות שבאמצעותן יכולתי להגשים את הראייה שלי, זו היתה ממש אהבה ממבט ראשון והרבה שעות של ניסיון.
הכול התחיל עם אהובתי 85 1.4 ועם השנים הצטרפה אחותה, 35 1.4.
הן שונות כל כך אבל המהות זהה, עם שתיהן הבנתי שאני יכולה להביא לידיי ביטוי את האור.
כאן יש מקבץ קטן של תמונות מהשנים האחרונות שמרטיט לי את הלב.
מה שאני היום מבינה שזו אני
אני מחפשת לקחת את הרגיל והפשוט ולהפוך אותו למואר ובכך להקנות לו חיים אחרים.
כמעט כמו לשנות לו את הDNA ממה שהוא נוצר או נועד להיות.
לתת את האפשרות להקרין משהו אחר לחלוטין ובכך לשנות את ההתייחסות כלפיו.
מהבסיס ומהמהות.
שאלתי את עצמי למה ככה זה אצלי
עלו בי המון זכרונות ילדות
למעשה, מה שהיה הכי בולט הוא שתמיד הייתי כזו
גם כילדה.
כילדה הייתי לוקחת משהו פשוט ונתתי לו חיים אחרים ע”י צבע
הייתי מציירת וצובעת ואז המהות שלו השתנה כמו:
קופסה רגילה ופשוטה קיבלה חיים אחרים
הקיר הלבן הפך לצבעוני
כיסא נטוש הפך לכיסא שימושי וחי.
היום נדמה שאני מציירת במצלמה וצובעת בלייטרום
המהות זהה אבל הדרך השתנתה.
